בקרב קשישים בגילאי 80 שנים ומעלה, חולים שעברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים שרדו לפרק זמן ארוך יותר, בהשוואה למבוגרים תואמים בגיל ומין אשר לא עברו את הניתוח, כך עולה מנתונים שפורסמו ב-Mayo Clinic Proceedings.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 1,283 מבוגרים בגילאי 80 שנים ומעלה (גיל חציוני של 83 שנים, 68% גברים), אשר רובם אובחנו עם מחלה כלילית תלת-כלית (82.9%), אשר עברו ניתוח מעקפים בין ינואר 1993 ועד אוקטובר 2019.
התוצאים שנבחנו כללו את ההישרדות, מגמות ההישרדות לאורך זמן וגורמי סיכון לתמותה. חציון משך המעקב עמד על 16.7 שנים.
במהלך תקופת המחקר, שיעורי התמותה הניתוחית עמדו על 4%, אך ירדו לאורך הזמן (p=0.015); לדוגמא, שיעורי התמותה הניתוחית עמדו על 6.4% במהלך שלוש השנים הראשונות ועל 0% במהלך שלוש השנים האחרונות.
מניתוח שיעורי ההישרדות עלו שיעורי הישרדות של 90.2% לאחר שנה אחת, 67.9% לאחר 5 שנים, 31.1% לאחר 10 שנים ו-8.2% לאחר 15 שנים. בהשוואה לביקורות תואמות בגיל ומין באוכלוסיית ארצות הברית, בקרב חולים לאחר ניתוח מעקפים במדגם זה חציון משך ההישרדות היה ארוך יותר (7.6 שנים לעומת 6 שנים, p<0.001).
לאחר ניתוח סטטיסטי זוהו מספר גורמי סיכון להישרדות קצרה יותר: גיל מבוגר יותר (p<0.001), סוכרת (יחס סיכון של 1.34; p<0.001), אבחנה לאחרונה של פרפור או רפרוף פרוזדורים (יחס סיכון של 1.43; p<0.001), מדד Society of Thoracic Surgeons Predicted Risk of Mortality Score גבוה (p=0.01), ריכוז קריאטינין גבוה או נמוך באופן קיצוני (p<0.001), מקטע פליטה נמוך יותר (p=0.03), היסטוריה של עישון (יחס סיכון של 1.22, p=0.006), דיכוי חיסוני (יחס סיכון של 1.48, p=0.01), מחלת כלי דם היקפית (יחס סיכון של 1.21, p=0.02), מחלת ריאות כרונית (יחס סיכון של 1.26, p=0.02) ומחלה צרברווסקולארית (יחס סיכון של 1.19, p=0.04).
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לזהות טוב יותר את תתי הקבוצות בהן תתכן תועלת גדולה יותר לניתוח מעקפים.
Mayo Clin Proc. 2022
