במאמר שפורסם בכתב העת Cureus עולה כי מתן המלצות בהתאם להנחיות המקובלות לטיפול תרופתי בחולים עם תסמונת כלילית חדה בעת השחרור מאשפוז עשוי להפחית את הסיכון לתמותה של החולים.
השימוש בטיפול תרופתי בהתאם להנחיות לאחר תסמונת כלילית חדה מלווה בירידה משמעותית בשיעורי התמותה; עם זאת, מחקרים קודמים העידו כי חולים רבים אינם מקבלים את הטיפול התרופתי המומלץ למניעה שניונית. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע את שיעורי ההיענות לטיפול התרופתי המומלץ בהנחיות בחולים עם תסמונת כלילית חדה בעת השחרור מאשפוז ולהעריך את הקשר בין היענות לטיפול המומלץ ובין שיעורי התמותה לאחר שנה אחת.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל מבוגרים שאושפזו בשל תסמונת כלילית חדה. התוצא העיקרי היה היענות לטיפול המומלץ בהנחיות לטיפול בחולים, אשר הגדרה כהיענות לטיפול באספירין, מעכבי ACE או ARB, חסמי ביתא וסטטינים בעצימות גבוהה. התוצאים המשניים כללו זיהוי גורמים המנבאים היענות לטיפול המומלץ ושיעורי התמותה לאחר שנה אחת.
מדגם המחקר כלל 460 חולים (גיל ממוצע של 61.42 שנים; 76.09% גברים). שיעורי ההיענות לטיפול התרופתי המומלץ עמדו על 70.87% מהמשתתפים במחקר. השיעור הגבוה ביותר של מרשמים לטיפול התרופתי המומלץ תואר עם תרופות ממשפחת סטטינים (95.22%) והשיעורים הנמוכים ביותר תועדו עם תרופות ממשפחת מעכבי ACE או ARB (81.09%).
מניתוח רב-משתני עלה כי בקרב נשים (יחס סיכויים של 0.48, רווח בר-סמך 95% של 0.30-0.78) ובקרב אלו עם אבחנה של אנגינה לא-יציבה (יחס סיכויים של 0.42, רווח בר-סמך 95% של 0.24-0.75) תועדו סיכויים נמוכים יותר לקבלת טיפול תרופתי בהתאם להנחיות, בעוד שהיסטוריה של דיסליפידמיה לוותה בסיכויים גבוהים יותר לקבלת טיפול בהתאם להנחיות.
לאורך מעקב של שנה אחת, 23 חולים הלכו לעולמם, כאשר החוקרים זיהו קשר מובהק סטטיסטית בין שיעורי ההקפדה על טיפול תרופתי בהתאם להנחיות ובין סיכון מופחת לתמותה (יחס סיכויים של 0.38, רווח בר-סמך 95% של 0.16-0.93).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי קיים צורך דחוף בפיתוח גישות חדשות לשיפור ההיענות למתן טיפול בתרופות למניעה שניונית בהתאם להנחיות הטיפול בחולים עם תסמונת כלילית חדה.